החלטה בתיק בפ"מ 216-02-13

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה של המבקש - נהג אוטובוס אגד

המבקש נחשד בנהיגה בחוסר זהירות שהתבטאה לטענת המשיבה בבלימת פתע, שגרמה לנפילתה של נוסעת קשישה כבת 80 בתוך האוטובוס ולחבלה של ממש.

המבקש חשוד בנוסף באי הבטחת שלום הנוסע ובאי דיווח על תאונה עם נפגעים. 

כדי שניתן יהיה להצדיק את החלטת קצין המשטרה שפסל את רישיונו של המבקש ל-60 ימים, יש לבחון האם קיימות בתיק ראיות לכאורה לאשמתו של המבקש בעבירות המיוחסות לו. 

אקדים את המאוחר ואומר כי לאחר שקראתי את תיק החקירה, אני מסופקת אם יוגש כתב אישום כנגד המבקש וגם אם יוגש, ספק גדול יותר אם יורשע בעבירות בהן הוא נחשד.

במה דברים אמורים?

אין ראיות לכאורה לנהיגה בחוסר זהירות

מעבר לכך שבלימת פתע כשלעצמה, אם היא נועדה להימנע ממכשול שצץ בדרך, לא מקימה חזקת נהיגה בחוסר זהירות,  בכל תיק החקירה אין עדות של מאן דהוא כי הנהג בלם את האוטובוס בלימת פתע.

הנהג הכחיש שבלם בלימת פתע סמוך לנפילתה של הנוסעת, הוא מסר שמות של שני עדים וטלפונים אולם אלו לא נחקרו (עדיין?!) ואילו מהנוסעת שנפגעה אי אפשר לקבל מידע (בנה אמר שאינה זוכרת כלום ודעתה השתבשה מאז התאונה).

יוצא מכאן שהטענה כי נהג האוטובוס נהג בחוסר זהירות ובלם בלימת פתע היא מסקנה של חוקר משטרה, מעצם העובדה שאשה בת 80 איבדה את שיווי משקלה ונחבלה בראשה בתוך האוטובוס, כאילו שאין אפשרות סבירה אחרת שאישה בת 80 העומדת או הולכת באוטובוס בזמן נסיעה, לא תאבד שיווי משקל אפילו בתזוזה קלה של האוטובוס ושינוי מצב למשל מעצירה לתחילת נסיעה.

להזכיר עסקינן במשפט פלילי ואפילו למשפט אזרחי, אני מסופקת אם מתקיימות בתיק ראיות מספיקות לאחריותו של נהג האוטובוס.

יצויין כי צילום הטכוגרף מעלה כי מהירות נסיעת האוטובוס בזמנים הסמוכים לעצירתו הייתה נמוכה מ-40 קמ"ש.

האם קיימות ראיות לאי הבטחת שלום הנוסעת?

גם לכך התשובה ככל הנראה שלילית ושוב, בהעדר כל עדות מלבד זו של הנהג, שטוען כי בעת שעלתה הנוסעת הקשישה וידא שהיא יושבת מאחוריו.  אם הנוסעת החליטה לקום ממקומה, בטרם האוטובוס הגיע לתחנה בה אמורה הייתה לרדת,  ספק אם אפשר לבוא בטרוניה לנהג האוטובוס.

האם קיימות ראיות לאי דיווח על התאונה?

המבקש בחקירתו מציין כי שמע חבטת נפילה, נוסעים צעקו "אשה נפלה", הוא עצר הרכב בצד ימין לאחר הפניה, ניגש לדלת האחורית והבחין בנוסעת שוכבת על רצפת האוטובוס, המבקש הזמין אמבולנס, מסר פרטיו לאיש מד"א ודיווח לרכז אגד, שהורה לו להוריד את כל הנוסעים ולאחר שהאמבולנס מפנה את הנוסעת להמשיך לגבעת שפירא. המבקש מספר כי דיבר בנוסף עם סדרן אגד בשם רונן בנימין שאמר לו לבצע את הוראות הרכז וכך עשה. 

פרטי האוטובוס מופיעים על גבי דו"ח מד"א. מובן שהמבקש לא יכול היה למסור פרטים לנוסעת שנפגעה, אולם הוא מסר פרטי המקרה לממונים עליו ומילא טפסים מתאימים.

אלא מאי? קרתה תקלה חמורה ב"אגד" ורכז הבטחון מסר למשטרה שם של נהג אחר - ריאד אבו כף וחזר ואמר שהוא בטוח שזה הנהג, על אף שזה המסכן הכחיש כל מעורבות וטען כי נסע בקו 24 ולא בקו 4 . טענה זו לא הפריעה לבוחן התנועה דיב סבאג וביום 24/1/13 סיכם את תיק החקירה והמליץ להעמיד לדין את נהג האוטובוס - ריאד אבו כף. המלצה זו לא שונתה על ידי איש מהמטפלים בתיק, על אף שרק ביום 30/1/13 התברר כי הנהג הוא המבקש ולא  ריאד אבו כף.

ואם לא די בכל אלו, הרי שמסוכנותו של המבקש כלל לא נבדקה בעת השימוע, והרי היא מהווה נדבך שני להחלטה לפסול מנהלית את רישיונו של הנהג, בטרם הוגש כתב אישום ובטרם הורשע, וגם לענין הפציעה הקשה של הנוסעת, הרי שזו  נסמכת על דברי בנה בלבד, שכן מסיכום ביה"ח שנערך ארבעה ימים לאחר התאונה, ולמיטב הבנתי, עולה כי לא נמצאו ממצאים נוירוכירורגיים, מבחינה אורטופדית בעת קבלתה אובחנה רגישות בכתף ימין, ועצם אישפוזה נועד להשגחה בלבד. בהמשך הומלץ שיקום, אך אין מסמכים רפואיים לגבי תקופה זו ובנה הודיע שהיא בבית עם מטפלת צמודה.